פרפרים זוכרים
היום ראיתי זנב סנונית מרהיב למרגלות התל ונזכרתי
איך בילדותי, בירושלים, אהבתי לשוטט בשדות שהקיפו את בתי השכונה ולצוד פרפרים
וחרקים אחרים. כשהייתי חוזר הביתה הייתי מכניס את שלל הציד לצנצנת קטנה שהכילה רעל
והמיתה את החרקים. לאחר מכן הייתי מעביר בהם סיכות ומסדר יפה בתוך קופסת ממתקים,
על מצע חומר רך. אם זכרוני אינו מטעני זו הייתה קופסא של פרות יבשים בציפוי שוקולד
של עילית. היום כאשר אני נזהר לא לפגוע בחרקים פרט ליתושים וזבובים, אויבי המין
האנושי, אני נזכר בבהלה בתאוריה שאומרת שיש לפרפרים זיכרון קולקטיבי והם מעבירים
את הידע מדור לדור ועל פני כל היקום. בטוח שכל הפרפרים יודעים שאני האויב האכזר
ומתרחקים ממני כמו ממגפה, לכן אולי אני לא מצליח לצלם אף אחד מהם. אני באמת מקווה
שיתברר שהתאוריה הזאת שגויה מעיקרה ושהם לא יחליטו יום אחד לתקוף.
תגובות
הוסף רשומת תגובה