אם אין לחם תוכלו רוגעלך
בתור ירושלמי בנשמתי אני נוהג להסתובב הרבה בעיר,
לפעמים עם עירית ולפעמים לוקח חברים. אחד מהמקומות בו אני חוזר ומבקר, זו קונדיטוריה קטנה בפאתי
מאה שערים. לא קונדיטוריה פריסאית מפונפנת. אין מקרונים צבעוניים ואין אקלרים.
המקום פשוט, המחירים זולים והמאפים טריים וטעימים. למעשה שמתי לב שהבעלים גם
מקיימים מעין בית תמחוי. לא נדיר לראות שגברת נכנסת ומבקשת כוס מים רותחים, מוציאה
את שקית התה שלה והסנדוויץ' ומשיבה את נפשה. בעלי הבית, אנשי מאה שערים, אנשים
שמוציאים פרנסתם ביושר ובחריצות ומאירים פנים לכל אדם, חרדי כחילוני. במשך הזמן
הכרנו, וברגעים שהוקל העומס, השיחה קלחה. הוא סיפר שמשפחתו הגיעה מרוסיה והם כבר
ארבע דורות בעסקי האפיה. כיצד הגיעו לאפייה? הנה הסיפור: בתחילת המאה לסבא רבא היה
בית חרושת ללבנים והוא ראה ברכה בעמלו. פרצה המלחמה ולא הייתה יותר דרישה ללבנים. סבא
רבא עמד בפני חרפת רעב. מה עושה יהודי? הולך לרב לתנות צרותיו. מקשיב הרב ושואל: "ממה
מתפרנס יהודי? תנורים יש לך?"
"אכן יש לי" משיב הסב. "אז תאפה לחם" פוקד הרב. כך היה.
הדרישה ללחם הייתה גדולה, העסק גדל ובסופו של דבר סיפק לחם לצבא הרוסי. בזכות הרב
אנו יכולים היום להנות מרוגלך ומיני מאפה
נפלאים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה